עברית  |  English  |  Arabic  |  Deutsch  |  Greek  |  Hungarian  |  
דף הבית >> אורנה לנדאו - חראקירי פוליטי
 

 
"ולוך לקח על עצמו משימה לחלוטין לא סקסית"


" עידן מבצע חראקירי פוליטי ויזם מינוי ועדה קרואה"

התאבדות פוליטית
באתי, ראיתי, הלכתי, ערוץ 1 22:30
מאת: אורנה לנדאו

אחת הטענות המופנות תדיר כלפי הערוצים הארציים היא חוסר ההתעניינות שלהם בנושאים החברתיים בין דו"ח עוני אחד למשנהו. בפעם הבאה שתושמע הטענה המוצדקת הזו, יוכלו בערוץ הראשון לנפנף בסרטו של צביקה ולוך, "באתי, ראיתי, הלכתי" בתור עלה תאנה.

צביקה ולוך נטל על עצמו משימה לחלוטין לא סקסית. הוא עקב אחרי עיריית לוד הקורסת במשך שלושה חודשים. גיבור הרט שלו, פנחס עידן, הוא ראש העירייה לשעבר, במהלך הסרט מחליט עידן כי אינו יכול להמשיך את ניהול העיר ללא תמיכה ממשלתית. כשבקשות הסיוע שלו לא נענות, הוא מבצע חראקירי פוליטי ויזם מינוי ועדה קרואה. חברי המועצה שלו לא מתלהבים, בלשון המעטה, מהצעד הזה, ששולח אותו ואותם הביתה. אבל עידן טוען, כי שנה אחת הספיקה לו כדי להבין שלא ניתן להציל את העיר בדרך אחרת. הוא חוזר לביתו. ספק גיבור, ספק פחדן.

ואולי סתם אנושי, הסרט של ולוך מציג את ראשות עיריית לוד כתפקיד ששום משכורת שמנה לא יכולה להמתיק. מחוסרי הדיור, נרקומנים, הורים שחוששם לגדל את ילדיהם באקלים של פשיעה - בנוסף לכל אלה ישנם סיכסוכים בין תושבי העיר הערבים והיהודים, עזובה איומה ומנגנון עירוני מנופח.

"באתי, ראיתי, הלכתי" הוא לא סרט נעים לצפייה. ולוך לא נקט בשום תחבולות כדי להפוך אותו לקל לעיכול. למעט פס הקול הלא מדויק, עם שירים שמזוהים דווקא עם ישראל השבעה והנינוחה, הוא נותר נאמן עד כדי דבקות במציאות הכאוטית והעלובה שבא לתעד. "באתי, ראיתי, הלכתי" הוא סרט חשוב, ויחד עם זאת, יש בו כדי להסביר מדוע ממעטים לעשות סרטים כאלו.