עברית  |  English  |  Arabic  |  Deutsch  |  Greek  |  Hungarian  |  
דף הבית >> עיתונות  >> שישי בעיר: המציאות היא האגדה היפה ביותר
 
 

חיים לב. סרט על חיו של נכה על כסא גלגלים. המציאות היא האגדה היפה ביותר...

צביקה ולוך השוקד בימים אלה על סרט ההמשך, השני, על הבחירות בעיריית לוד, לאחר ההצלחה של הסרט הראשון "באתי, ראיתי,,,הלכתי" הראה לנו, הלודאים ובכלל לעם ישראל איזה רגיש הוא. בסרטו "חיים לב", סיפורו של נכה רתוק לכסא גלגלים ושחקן טניס מצטיין מתגלה מציאות אחרת לגמרי ממה שאנו מכירים. לפני כ-3 שבועות הוקרן הסרט בערוץ 1 בשנית, לאחר הקרנת הבכורה בדצמבר 2001. הקרנה חוזרת של סרט דוקונטרי שכזה בתוך פרק זמן של פחות משנה, נחשבת בעיני כהישג ליוצר. לצביקה ולוך, הבמאי והצלם, כבר אמרנו לא פעם וגם כתבנו על כך, הפך לבן בית בעיר לוד. הוא התחבב במהירות ע"י אנשי המקום משום עמימיותו מצד אחד ורגישותו הרבה לחיי אדם מצד שני. בגישותו אתה ניתן לאבחן בסרטו על חיים לב. ולוך למעשה נוקט ביצירתו בשיטה שונה ממה שחכנו לה. הוא נותן לדמיות לדבר, הוא אינו מנסה לגנוב את ההצגה. הוא בפירוש נותן לאנשים לספר את סיפורם בשפתם, בתנועותיהם, בהתנהגותם היום יומית מבלי להתערב, גם ברגעים האינטימיים ביותר.
הצופה מזדהה טוטאלית עם הדמות, חווה אתם, מתרגש עמה עד דמעה.
האותנטיות שבה מצליח ולוך להציג את הדמויות היא סוד קסמו והצלחתו. אך מעבר לכך אי אפשר שלא להתפעל מן העובדה שהוא ניחן בכישרון מיוחד במינו להגיע לסיפורים האנושיים המרגשים הללו. וכמו מנתח מדופלם מצליח בפינצטה רפואית לבצע ניתוח כירורגי בשחקניו ואלה נפתחים בפניו ולנגד עדשת המצלמה, מספרים את רגעיהם האישיים ביותר, המכאובים, ההתלבטויות, הקשיים ולמעשה הכל. הכל אמת, אותנטי, חי.

בימים טרופים אלה של אינתיפאדה בלתי נגמרת, אבטלה גואה, כלכלה קורסת, מלחמת עולם באופק, ועוד כהנה וכהנה דיכאונות, איך אפשר שלא להציץ לתוך הסיפור הזה, לראות, לשפשף את העיניים ולשאול שוב ושוב את עצמך האם זו המציאות או שמה פנטזיה?

לשמוע את חיים לב, מעודד את חבריו, תוך כדי ישיבתו על כסא גלגלים, שהוא ישן כל לילה עם תקווה אמיתית שבבוקר הוא קם על הרגליים, ומחשבה זו מחזיקה אותו וממלא אותו אופטימיות ושמחת חיים, זה דבר שכמעט אינו נתפס על הדעת. ובכלל איזה שם נתנו לו? חיים לב גם חיים וגם לב. איזה שילוב של שם לאדם, שהוא על פניו נראה כשבר כלי. אבל לא! לא, באלף רבתי.

האדם הזה כנגד כל הסיכויים והציפיות והערכות שיש לכל הדיוט כמונו, חי את חיוו באושר שאין לא גבולות, אהבת חיים שאין לה הסבר. אינו מתלונן, אינו רוטן ואינו כועס על איש. אהבת חינם נטו.
גם על מגבלותיו הפיזיות מצא פתרון. ספורט. הטניס. התמודתו ושקדנותו הובילה אותו להישגים בינלאומיים במסגרת נבחרת ישראל לנכים בעולם כולו עד זכייה בגביע העולם.
אבל הדעות הקדומות, המיתוסים המושרשים בבני האדם לא הצליח להתגבר, או אולי באופן חלקי. הרומן הבלתי אפשרי עם נערה יפיפייה ואינטלגנטית בשם שרון, שיכולה הייתה לצאת, להתחבר ולהתחתן עם מי שרק רצתה, נפגשה עם חיים לב האיש והאדם הזה הרשם אותה עד כדי שנפשה נקשרה בנפשו עד לחתונה. היא לא רואה את מגבלותיו אלא התחברה לנפשו, לאדם שבו. וכפי שהיא גם אמרה " 1,000 גברים בריאים לא שווים את הלב הרחב של חיים".

הקשר הזה שבר את משפחתה של שרון, אשר לא השלימה עם העובדה שבתם תתחתן עם נכה על כסא גלגלים. הם אפילו לא רצו לפגוש בחיים ולראותו, הפסילה הייתה אוטומטית עד כדי ניתוק הקשר מבתם שרון. הם אפילו לא באו לחתונה ואימה הודיעה כבר ברבים שמבחינתם יש להם 3 ילדים בלבד. שרון כבר לא נחשבת לבת המשפחה.

אם יש משהו ששבר את חיים במהלך כל הסרט זו הייתה העובדה המרה הזו. שהוא נפסל ע"י המשפחה עוד בטרם נפגש עימם. נפסל על נכותו, על מזבח המיתוסים של החברה הישראלית, חוסר סבלנותה ופתיחותה לאחר ולשונה. אפילו שיחת טלפון שיזם עם אביה של שרון לא הולידה דבר. האב ענה לחיים כי אין הוא כועס עליו אלא על בתו שלא שמעה לו. השבר הזה לא שבר את הזוג עצמו שנישא ברוב פאר והדר עם הרבה חברים והם חיים באושר כזוג נשוי.

חבירותו של צביקה ולוך גם לנושאים טעונים המצביעים על מאפיינים חברתיים בחברה מודרנית מצד אחד, אך מלאת ניגודים מצד שני. כזו החברה הישראלית, יש בה התמודדות עם מציאות שאנו נוטים לדחוק הצידה להותיר אותה מאחור כאילו לא רלוונטית, אבל היא צצה מעת לעת וטופחת לנו על הפרצוף ומציגה עד כמה החברה שלנו מכוערת.
אבל יש גם את הדברים היפים, ההתמודדות הראויה של חיים עם נכותו, הקשר עם שרון והעובדה שהיא נגד כל הציפיות והמצופה ממנה ראתה את חיים האדם ונשאה לו, לא נרתעה מנכותו וגם במחיר של שבר עם משפחתה. היום הם חובקים בת חמודה. הפי-אנד מדהים שנתקלים בו אולי באגדות.
אבל צביקה ולוך הוכיח שאגדות יש גם במציאות הקשה של ימנו ועל כך יש לומר לו תודה.

עכשיו נמתין לסרט השני על הבחירות בלוד וכמה שזה עצוב בכיכובו של ראש העיר הנבחר, מקסים לוי ז"ל.
צביקה ולוך שולח את תנחומיו למשפחת לוי.