במותו – ציווה לנו את החיים. סרגי וכטר - Bехтер Cергей
במסגרת עבודתי התיעודית יוצא לי לפגוש מידי פעם בני אדם מדהימים. כאלו המסוגלים ברגעים הכי קשים של החיים, לשמור על מוסריות ולהפגין יכולת נתינה ראויה להערצה. כזו היא משפחת וכטר, אצילית.
בשנת 1993 החליט בוריס וכטר, להגשים חלום ולעלות לארץ ישראל והוא עשה זאת יחד עם רעייתו לודמילה, בתו ג'יני ובנם הצעיר סרגי.
ג'יני בתם התאקלמה בישראל. היא למדה ועבדה בראיית חשבון, התחתנה עם דניס ולזוג הצעיר נולדה ילדה. סרגי האח הצעיר הפך להיות הדוד של נויה המקסימה. "סרגי מאוד אהב את נויה" מספרת ג'יני בצער רב, "הוא אמר שביום ההולדת שנה, הוא יקנה לנויה את "פו הדוב" היא מוסיפה בכאב.
סרגי, לא מצא את מקומו. היה לו קשה להיקלט בישראל. "היה לו לב זהב" מספרת ג'יני אחותו "הוא תמיד עזר ודאג לכולם". תשע שנים הפרידו בין ג'יני לסרגי הצעיר והם היו בקשר טוב והדוק "היינו מדברים כל יום ומתכתבים דרך המייל" היא מוסיפה.
ב- באוגוסט 22 2009, ברגע אחד של חולשה, חתך סרג'י את הוורידים. האמבולנס שהבהיל אותו לבית החולים "אסף הרופא" הצליח לשמור את תפקוד המערכות בגופו. למשפחה הודיעו הרופאים כי גזע המוח מת.
כשפנתה מתאמת ההשתלות למשפחתו של סרגי ושאלה: "אם הם יהיו מוכנים לתרום את איבריו להשתלה" ביקשה המשפחה זמן על מנת לעקל את הבשורה.
לאחר שהתלבטו האם להסכים לתרום את איבריו להשתלה, ענתה המשפחה בחיוב, וכך הצילה את חייהם של שבעה בני אדם שחייהם היו בסכנת מוות.
סרגי וכטר – במותו נתן חיים חדשים לשבעה בני-אדם.
יהיה זכרו ברוך.
Вехтер Сергей- Своим уходом подарил жизнь семи людям. Пусть земля ему будет пухом.
בטעינה...